הקהילה הארגונית החדשה/יריב לבלנג

ה''מואי'' -הקהילה הארגונית היא שממגנטת את הטאלנטים.

פגשתי מנהל מוצר ''כוכב'' שקיבל הצעה אטרקטיבית ומפתה מחברה בינלאומית מובילה. אחרי תקופת התלבטות ושיחות עם ''חברת האם'' והחברה ה''מחזרת'' הוא החליט להישאר בחברת האם. שאלתי את עצמי מה השאיר אותו בארגון. זה לא היה הכסף. שמתי לב שהיה פה מרכיב חזק של תחושת שייכות לקהילה המקצועית ולקהילה הניהולית בחברת האם אצל אותו מנהל.

בעידן של קניבליזציה בין ארגונית בגיוס עובדים וטאלנטים, הקהילות יתחילו להיות האנטידוט החדש ל"בריחת המוחות".

כמה מילים על קהילות

עובדים רבים מרגישים כיום חשדנות לגבי ארגונים ביחד עם הצורך הישן והמוכר להשתייך לקבוצה. נמצא שרק 6% מאתנו בוטחים בתאגידים גדולים שיעשו את הדבר הנכון. אצל רובנו קיים היום K-פקטור חזק (K - על שם קטניס אוורדין, גיבורת משחקי הרעב). רובנו (בטח ה''מילנרים'') מרגישים שהעולם נמצא במאבק תמידי, לא שוויוני וקשה. עובד היום מוכן להיות שייך ל'קהילה'' ופחות רוצה להיות שייך ל"ארגון".

ה"מואי" של אוקינאווה

כ-1300 ק"מ מדרום לטוקיו, בארכיפלג של אוקינאווה, מתגוררת אוכלוסיית הנשים המבוגרות ביותר בעולם. כאן קיימת גם תוחלת החיים הגבוהה ביותר ללא מחלות. הגיל הממוצע הוא 102. חיים שם פי חמישה יותר בני מאה בהשוואה לאמריקה ולישראל, שיעור התחלואה בסרטן השד וסרטן המעי הגס הוא כחמישית מאשר במדינות המערב, ושיעור מחלות הלב וכלי הדם - כשישית. אולי אנחנו יכולים ללמוד מהם כמה דברים. כשאתה נולד באוקינאווה, מחברים אותך חברתית, מיד, עם שישה תינוקות. עם קהילה זו של ששה חברים אלו תעבור את כל חייך (ולהשוואה, לפני 15 שנה היו לאמריקאי הממוצע שלושה חברים טובים, וכיום – חבר אחד וחצי). הם קוראים לזה ''מואי.'' כשאתה חבר ב''מואי', מצפים ממך לחלוק ברווחים ובכאבים עם חברי ה"קהילה" הקטנה שלך. כשדברים לא מסתדרים - ילד נעשה חולה, הורה נפטר, תמיד יש לך על מי להישען. מחקרים מצאו שלהיבט הזה יש תרומה גדולה לאורך החיים ולאיכותם. בקיבוץ שגדלתי בו היינו שייכים לשישיות של ילדים שגדלו במעין תא גידול משותף. אני אמנם לא תומך גדול ברעיון הקיבוצי, אבל השישייה שלנו בקשר עד היום למרות שכולנו עזבנו את הקיבוץ. החידוש ברעיון הקהילה בארגונים הוא בכך שמתחילה להיווצר אלטרנטיבה לגוף הקרוי ''ארגון'' בדמות מערכת של קהילות. בארגון מסוים משתמשים במושגים בעלי אופי מעט פיראטי וכנופייתי של ''band'' ''gang'',''guild'', וכו' כדי להגדיר קבוצות של יחידות ארגוניות ולתת להן סוחף ובלתי פורמאלי..

במספר ארגונים הוקמו קהילות כמו: קהילת חדשנות, קהילה בנושא מנהיגות, קבוצות מיינדפולנס, קהילה של ממציאים, קהילה של אנשי מכירות, קהילה של חונכים, קהילה של מנחים פנימיים, קהילה לתכנון פיננסי, קהילה של נשים עמוסות וקהילה של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. יש כמובן גם הרכבים מוזיקליים, קבוצות ספורט, קהילה של לימוד תלמוד, שומרי משקל, קבוצת צילום ועוד. במספר ארגונים מטריציונים יש לקבוצות הרוחב קהילות ששומרות על הזהות המקצועית באמצעות מפגשי למידה דו שבועיים –של ארכיטקטים ,אנשי UX,אנשי פיתוח, אנשי פיננסים ,אנשי משאבי אנוש. קהילה היא קבוצת אנשים, שמספקת לאנשיה גם שייכות רגשית וגם הכוונה מקצועית (ידע, תובנות, ניסיון וכלים) בכל נושא משותף שהוא: מידע מקצועי, מיומנויות, חיים אישיים, איזון בית-עבודה, קריירה (כן גם קריירה) פוליטיקה ארגונית ומנהיגות. הקהילות היו קיימות תמיד כחלק מהמבנה הארגוני. תחילה הן נוצרו ספונטאנית על ידי אנשים שחיפשו עזרה והחלפת רעיונות בפתרון בעיות, ועם הזמן הן השתכללו והפכו לעוגנים. המטרה היא ליצור מערכות שמעודדות צוותים ויחידים לפגוש אחד את השני, לשתף מידע בצורה שקופה, ולפעמים גם לעבור מצוות לצוות בהתאם לבעיה שיש לטפל בה. דווקא רעיון הקהילה העתיק הוא המפתח לחדשנות למינוף ידע לא כתוב. בזאפוס או VALVE, לדוגמא, אפשר לבחור אנשים לצוות ולבקש מהם לעצב ולבנות מוצר או שירות חדש בתוך חצי שנה. לאחר מכן, הצוות מתפזר וחברי הצוות עוברים לפרויקטים חדשים. לעיתים העובד עצמו מחליט לאיזה פרויקט הוא רוצה להשתייך בחודשים הקרובים. מרחבי הפעולה של קהילות ניתן לשייך את המאפיינים השונים של קהילה ל-2 מרכיבים עיקריים, ששילובם יוצר את החוויה המיוחדת: 1. מרחב העניין - יש לקהילה תחושה של זהות סביב תחום עניין או פעולה משותף. יש הרגשה של מחויבות הדדית לנושא המשותף ושל מיומנות או ידע משותפים. 2. חוויית השיתוף - יצירת מערכת יחסים המושתתת על אכפתיות, אמון, נכונות לשתף בידע ורצון לסייע לחברי הקבוצה האחרים ולפעול בשיתוף איתם. תדירות הפעילות יכולה להשתנות מאוד. חברי הקהילה יכולים לפעול בשוטף כל אחד לעצמו, אבל מפגשים תקופתיים, גם אם בפערים של ימים רבים בין המפגשים, מקיימים את חווית הקהילה. ניהול שיחות כנות ותומכות בנושאים אמיתיים בונה אמון ותחושת קשר. נוצרת דינאמיקה בה חברים מבקשים ומציעים עזרה על בסיס יומי בפתרון נושאים ובעיות ואינם חוששים לחשוף את ה"בטן הרכה" שלהם ב"מרחב הציבורי". גורמים שיכולים לעזור לקהילה להתקיים • מובילי דעה חשובים בארגון מעורבים בפעילות הקהילה כבר מהשלב ההתחלתי. • יחסים בין אישיים בין חברי הקהילה ליצירת תחושת ה"יחד". בלעדיה שום מסמך לא יעזור... • קבוצות חשיבה במפגשי פנים אל פנים. • ליבה של משתתפים בעלי תשוקה לנושא שיהוו את עיקר תורמי הידע. הערך הגדול ביותר של הקהילה נובע מאירועים של פתרון בעיות. האתגר הוא לגרום למשתתפים לחוש נוח בהצגת "חצי רעיון" או ניהול דיון פתוח שאינם טבעיים להם. יחסים נרקמים במהלך דיון ולא בהצגת פתרונות מוצלחים. חשוב ליצור דיאלוג פתוח על הנושאים החמים ביותר בקהילה, על מנהל הקהילה ליזום דיונים בעצמו עד שחברי הקהילה יחושו מספיק נינוחים להעלות דיונים כאלה בעצמם. אם התהליך לא קורה לבד, יש "לעזור" לו ע"י פניה ישירה אל המשתתפים ולעודד אותם להעלות נושאים. הניסיון בטיפוח קהילות עדיין בחיתוליו. מנהלים יודעים להתמודד עם היחידות הארגוניות הפורמאליות, אך לקהילות שהן גוף "נושם וחי" האתגרים שונים. זה אירוני שדווקא כשהטכנולוגיה מאפשרת לנו לשתף ידע עם כל מקום בעולם, רק ה"מגע האנושי" יגרום לזה לקרות.

במקום לחשוש שאנשים ישתפו ברשתות החברתיות את התסכול שלהם ולנסות להסתיר קשיים ובעיות, ארגון יכול ליצור מקום לשיתוף בתוך הארגון ולנהל אותו מתוך דמוקרטיה ומתוך הבנה שכיוון שהדברים יצאו החוצה בין כה וכה, מוטב שהם יתחילו להיחשף בתוך הארגון ולהיות מטופלים במסגרתו. על ''קהילות מעשה'' בפוסט הבא.